במהלך השנים, עמותת בידינו השתתפה במאבק על הנפת דגל המדינה בהר הבית. פוסטים, קריאות תקשורתיות והרמת שלטי חוצות באיילון – זה היה מאבק עיקש שסחף את הציבור והוביל מאות יהודים להניף את הדגל בהר.
להנפה כמובן יש מחיר – הרחקה מנהלית בין חודש לחצי שנה מתוקף סמכות המשטרה לפי ס' 4א לפקודת המשטרה.
בשנים האחרונות ניתן להבחין בהתקדמויות רבות בהר; תפילות ושירה בקול, השתחוויה – דברים אשר השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר מתגאה בהם מאוד וזוקף לזכותו. אין בכוונתינו להמעיט מעשייתו החשובה של השר לטובת הר הבית אך לצערינו, אנו מוכרחים לציין כי בהחלט היה מצופה הרבה יותר.
השר בן גביר איש ציבור מוכשר אין ספק. אך הוא וחבריו לממשלה שכחו את תפקידם כמחוקקים. כפי שציינו, רוב הנהלים בהר אינם מאוגנים בשום חוק – דבר בעייתי מאוד מבחינת השלטון הדמוקרטי. כי כיום המגמה של השר לקדם זכויות יהודים בהר, אך הוא לא יהיה השר לנצח ולאחריו עלול להגיע מישהו אחר שאינו תומך בעליה ובעקבותיו כל הזכויות אשר עולי ההר לקחו לעצמם עם השנים יעלמו.
מיותר לציין, לא ככה עובדים זכויות אדם. לכן יש לנו חוקים להגן עליהם וכאשר ישנו חוסר בהגנה מצופה מהמחוקק לתקן זאת בחקיקה מתאימה. אם לא, האזרח מוצא את עצמו מטולטל ברצון וגחמות שוטרי הר הבית.
אירועי הדגל של יום ירושלים תשפ"ו (2026) הם דוגמה מובהקת לחוסר ההשפעה של ממשלת הימין מלא מלא.
בקצרה, השר איתמר בן גביר וחברי כנסת נוספים עלו להר והכריזו כי המשילות חזרה להר הבית תוך כדי הנפת דגל המדינה. ראוי להזכיר כי "שר הר הבית" לא עלה בכ"ח בניסן, יום שחרור ירושלים, אלא יום לפני כיוון שתאריך זה חל ביום שישי והר המוריה סגור ליהודים בימי שישי-שבת. במהלך היום עולים נוספים גם כן הניפו דגלים בהר אך הם לא זכו לאהדה וסיקור תקשורתי אלא בזימון לשימוע לפני הרחקה מנהלית. אחת העולות היא נילי נאהורי, פעילה מסורה במאבק להנפת הדגל בהר אשר עלתה עם עמיתיה לתנועת Israel Is Forever אשר עוכבה וקבלה צו הרחקה מנהלי מההר למשך חודשיים.
מה ההבדל בינה לבין השר? היא פנתה לשר ובעקבות פרסום העניין הוא פנה למשטרה בדרישה להבהרות. סופו של דבר, צו ההרחקה של נילי התבטל והמסר הציבורי היה ברור: השר בן גביר הבהיר בפומבי כי בהתאם למדיניות שהוא מוביל בהר הבית, הנפת דגל ישראל במקום מותרת. וכל הכבוד לשר…
ההתלהבות הייתה עצומה בקרב עולי ההר ובעקבות האירוע ההיסטורי הייתה קריאה לעלות להר ביום ראשון ה31 למאי 2026 (אי אפשר היה קודם כי ההר היה סגור ביום חמישי בעקבות חג מוסלמי…) וכך עשו יהודים רבים אלא שהם נתקלו בשוטרי ומאבטחי ההר אשר מנעו מהם מלעלות עם דגליהם תוך כדי שהם מבהירים כי הם מודעים לפרסומים אך נהלי ההר לא השתנו. אחרים הצליחו להסתיר אותם מהבידוק והניפו בגאווה במעלה ההר תוך כדי שירת התקווה. גם הם עוכבו, נלקחו מהם פרטים מזהים אך שוחררו לאחר כמה דקות ללא הרחקה. אחת מהם כמובן הייתה נילי אשר העידה כי "עדיין לא מאפשרים לעלות עם הדגלים אבל יש התקדמות. לא היה שימוע אפילו. ואנחנו מאוד נחושים ועקשנים! נמשיך את המאבק עד שיונף דגל ענק קבוע על ההר".
השר בן גביר מיהר להסביר לעולים אשר פנו אליו באופן אישי בוואטסאפ כי הוא מאוד רוצה שיניפו דגלים בהר אך ראש הממשלה לא מתיר זאת. לפונה אחד הוא כתב כי לא ירחיקו מי שיניף דגל, אבל לא יאשרו הנפה עד שראש הממשלה יאשר.
ובכך העניין נשאר ללא פתרון אמיתי – סטטוס קוו של ממש. ההנחיות לא ברורות ולא מאוגנות בחוק, והזכויות נפגעות. וגם מדיניות מוצהרת בסוף מתקפלת ומתגמדת.
בסופו של דבר המאבק האזרחי ינצח ואנחנו קוראים לכמה שיותר יהודים לבוא להניף דגל בהר הבית. אך יש כאן הזדמנות הסטורית אשר הולכת ומתפספסת. שום דבר לא ידוע לגבי ממשלת ישראל ההבאה ולא בטוח שהשר לביטחון לאומי יהיה איתמר בן גביר. זה יכול להיות ח"כ מש"ס שיאסור עלייה מטעמים הלכתיים וזה יכול להיות ח"כ ממפלגת הדמוקרטים שיאסור עלייה או לפחות יגביל אותה מאוד מסיבות 'לאומיות-בטחוניות'. כוונותיו של השר רצויות אך מעשיו, ושל חבריו לקואליציה, מאוד לוקים בחסר. מדיניות של שר מוחלפת במדיניות של השר הבא אחריו אלא אם הוא איגן זאת בחקיקה. בשלוש השנים האחרונות לא חוקק שום חוק ביחס לריבונות יהודית בהר הבית. ושום תיקון או הבהרה לסעיף 4א לפקודת המשטרה לא קודמה בכדי לפתור את בעיית ההרחקות המנהליות. להיפך! החוק היחיד שכן מקודם הוא תיקונו של חה"כ אבי מעוז לגבי חוק המקומות הקדושים שעלול רק לפגוע בעולי ההר.
לסיכום, כאזרחים, אל תסמכו על אחרים שיעשו לכם את העבודה גם אם הם מצהירים הצהרות גרנדיוזיות בבחירות. תקבעו את העובדות בעצמכם – בואו לעלות עם דגל.
