בימים האחרונים לקראת ה-25 בפברואר 2026, התחוללה סערה תקשורתית קטנה אך משמעותית לקראת הקריאה הטרומית להצעתו של ח"כ אבי מעוז (נעם) לתיקון חוק השמירה על המקומות הקדושים.
הצעתו של ח"כ מעוז נועדה למנוע את דריסת הרגל הסמכותית שנטל לעצמו בג"ץ ברבות השנים בכל הנוגע לפסיקה ושינוי הסדרים במקומות הקדושים. בפרט, הדברים אמורים כלפי הכותל המערבי: ב-19 בפברואר נקבע כי בהתאם להחלטת ועדת השרים משנת 2018, על הממשלה להאיץ את תהליך הקמת הרחבה המעורבת של התנועה הרפורמית בכותל הדרומי. כיום מדובר ברחבה ארעית המרוחקת מעט מאבני הכותל עצמו, אך במסגרת החלטת בג"ץ תוקם רחבה קבועה ומסודרת, בדומה לרחבות הגברים והנשים בכותל המערבי. זהו נושא מהותי הנוגע לזהותה היהודית של המדינה – האם יש בה מקום לזרמים שאינם אורתודוקסיים? נושא זה, שממשלות ישראל נמנעו מלהכריע בו, חייב להיקבע על ידי נבחרי הציבור ולא על ידי תשעה שופטי בית המשפט העליון.
ובכל זאת, מהן הסכנות בהצעה של ח"כ מעוז?
ס' 2(א) לחוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967 קובע:
"המחלל מקום קדוש או הפוגע בו בכל דרך אחרת, דינו – מאסר שבע שנים."
ח"כ מעוז, מציע להוסיף סעיף המגדיר את המושג "חילול" כ: "התנהגות העומדת בניגוד להנחיות הרבנות הראשית ולפסיקותיה".
לעיני המתבונן התמים, זהו צעד מבורך שנועד לבלום את הרפורמים. אך יש לזכור כי הרבנות הראשית מתנגדת בעקביות גם לעליית יהודים להר הבית, כפי שמעיד השלט המוצב בכניסה להר: "הודעה ואזהרה: אסור לפי דין תורה לכל אדם להיכנס לשטח הר הבית מפאת קדושתו". המשמעות המשתמעת מהתיקון היא שעולי הר הבית יסתכנו ב-7 שנות מאסר, שכן עלייתם מנוגדת להנחיות הרבנות.
ח"כ מעוז, הנמנע עם מתנגדי העלייה להר הבית מבחינה הלכתית, ותומכי התיקון טוענים כי עולי הר הבית לא יפגעו כלל. הם מסבירים כי ס' 4 לחוק שימור המקומות הקדושים מקנה לשר הדתות סמכות לפעול לביצוע את החוק. מתוקף כך, בשנת 1981 הותקנו תקנות רבות לגבי הכותל המערבי וכן הוספת רשימה של 16 מקומות קדושים ברחבי הארץ. הר הבית לא נכלל שם, בנוסף למקומות קדושים רבים אחרים. כיום, באתר הממשלתי של המשרד לשירותי דת ניתן להוריד קובץ המונה 142 מקומות קדושים בישראל. הר הבית לא כלול בהם. במשך השנים, ממשלות ישראל נמנעו מלהצביע על הכנסת הר הבית לרשימה.
אכן, הר הבית אמנם טכנית לא נמצא ברשימת המקומות הקדושים, בתקנות. אלא שטיעון זה מתעלם מהמציאות המשפטית: כבר נקבע בבג"צ 10532/04 שיח' עבדאללה נמר דרוויש נ' השר לענייני דתות (נבו 9.3.09) שרשימת המקומות הקדושים אינה רשימה סגורה (כמו שבג"צ קבע במקרים רבים אחרים) והוא הלכה למעשה כלל בפסק הדין את הר הבית בתוך רשימת המקומות הקדושים. כך נאמר בפסקה הראשונה לפסק הדין:
"לאחר ששמענו טיעוני הצדדים, וקראנו את כתבי הטענות, שוכנענו כי התקנת תקנות לפי חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967, אינה תנאי הכרחי לשם הבטחת השמירה והכיבוד של המקומות הקדושים. למסקנה זו הגענו הן על יסוד הרקע ההיסטורי של החוק, נסיבות חקיקתו, לשון החוק ותכליתו. הגדרת רשימה של מקומות קדושים היא עניין מורכב וטעון לא רק כאשר מדובר במקומות הקדושים למוסלמים, אלא גם כאשר יש להכריז על פי החוק על מקומות קדושים לכל הדתות ואף ליהודים. התוספת הקובעת מקומות קדושים ליהודים היא חלקית ומסיבות רבות נמסר לנו כי הופסקה מלאכת קביעת המקומות שראוי להכלילם בתקנות גם ביחס למקומות הקדושים ליהודים, שהלכה למעשה רשימתם ארוכה מזו המופיעה בתוספת שבתקנות."
ולכן, הר הבית יהיה תחת החוק הזה אם נרצה או לא נרצה.
בנסוף, בתקנות עצמן מוגדר הכותל המערבי כ: "הכותל ורחבתו, הכניסות והמעברים שהכניסה אליהם היא מתוך הרחבה". כלומר, הכניסה להר הבית, שנמצאת צמוד לכניסה לכותל, תהיה תחת החוק הזה ותהיה כפופה לאמירות האם הכניסה להר הבית היא חילול ולכן יוכלו להטיל עליה הגבלות. לטענת המשטרה כבר עכשיו, הכניסה להר הבית היא באחריות הקרן למורשת הכותל.
ברור לכל, ברגע שהגדרת "חילול" תוכפף לרבנות הראשית, הדבר הראשון שהם ינסו לקדם,לאחר הרחקת הרפורמים מהכותל המערבי, זה שהעלייה להר הבית תיחשב כחילול. ומשם, הדרך לסיווג העלייה להר כעבירה פלילית קצרה מאוד.
בין אם ההר נכלל בתקנות ובין אם לאו, הדבר פותח פתח לשני גורמים משמעותיים המתנגדים לעלייה להר הבית: הרבנות, כפי שתיארנו, וכן גוף נוסף ובעל כוח משמעותי הרבה יותר – בג"ץ. אמנם בג"ץ לא קבע במפורש כי הוא מתנגד לעליית יהודים להר, אך ברור לכול כי הוא אינו שש לכך ובעקביות נמנע מלהיענות לעתירות העולים במשך השנים. איננו חיים במציאות שבה החוק מובן כפשוטו ומדקדקים בלשונו; קיימת פרשנות מרחיבה, ובית המשפט מאפשר לעצמו "לשחק" עם נוסח החוק ולפסוק לפי מה שנראה לו נכון מבחינת האג'נדה שלו.
כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שמבחינת פשט לשונו נראה כדבר מבורך וקודם בשעתו גם על ידי ח"כים מהימין – כך גם תיקון חוק שמירת המקומות הקדושים עלול להוות בכייה לדורות. חבל שבכל פעם מחדש הימין הישראלי נופל בפחים שהוא טומן לעצמו.
לבסוף, גם אם נניח שכוונותיו של ח"כ מעוז טהורות וכי חוק השמירה על המקומות הקדושים אכן אינו כולל את הר הבית – מהן המשמעויות של כך? האם ממשלת ה"ימין מלא-מלא", המונה את מספר השרים וחכ"ים תומכי העלייה להר הבית הגדול ביותר בהיסטוריה, סוברת שהר הבית אינו מקום קדוש?
מה יטענו בעתיד? האם השר בן גביר או השר סמוטריץ' יעתרו לבג"ץ נגד הרבנות הראשית ויטענו כי הר הבית אינו נמנה ברשימת המקומות הקדושים ולכן החוק אינו חל עליו? הרי ברור לכול שמדובר במקום הקדוש ביותר ליהודים! שוב פעם, חבל שהימין הישראלי נופל בפחים שהוא טומן לעצמו. מילא אם בנוסח החוק הייתה מופיעה החרגה ברורה של הר הבית – אך גם זה אינו בנמצא.
הצעת החוק עברה בתמיכת הקואליציה בקריאה טרומית ברוב של 56 בעד מול 47 נגד, וזאת לאחר סערה ציבורית נרחבת. חברי ממשלה רבים בחרו שלא להתייחס לסוגיית הר הבית, אך חלקם התבטאו כי יש להחריג את העניין בחקיקה ואף התחייבו לפעול לכך. היו חברי קואליציה שהשכילו להיעדר מההצבעה, ובהם ח"כ דן אילוז, יו"ר השדולה לחופש יהודי בהר הבית, שלמרבה הצער ספג ביקורת מוטעית ולא מוצדקת בכלי תקשורת המזוהים עם הימין.
הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק היא ועדת החוקה, חוק ומשפט. אנו בארגון "בידינו" קוראים לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר וליו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן לעמוד בהתחייבויותיהם ולוודא כבר עכשיו כי החוק לא יפגע בעולי הר הבית. בניגוד לנטען, כיום בג"ץ מכליל את ההר ברשימת המקומות הקדושים, ומכאן עלולה להיסלל הדרך לעצירת העלייה ולהגדרתה כ"חילול הקודש".
בזכות הפעילות המאומצת של "בידינו", גורמים בכירים בקואליציה כבר נרתמו לנושא והבטיחו לוודא שעולי ההר לא ייפגעו. אנו נעמוד כחומה בצורה נגד כל פגיעה בזכות העם היהודי לעלות למקום הקדוש ביותר עבורו.
